אודות חב"ד
אחד הזרמים של תנועת החסידות,
מייסדו היה ר' שניאור זלמן מליאדי (רוסיה הלבנה) מתלמידיו של ר' דב בר, המגיד
ממעזריטש, לאחר שעלה חברו, מנחם מנדל מוויטבסק, לארץ ישראל בשנת 1777, הוכר ר'
שניאור זלמן כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, מכונה "הרב", או "האדמו"ר הזקן", זמן
מה היה חבוש בבית הכלא ברוסיה, ואת יום שחרורו חוגגים חסידי חב"ד עד היום הזה.
את שיטתו בחסידות תיאר ר' שניאור
זלמן בספרו "ליקוטי אמרים", הידוע גם בשם "תניא" שהוא עד היום ספר היסוד של
תנועת חב"ד.
על פי תורתו ה"צדיק" הוא המנהיג
הרומני, המורה לחסידיו את הדרך אל דרגת הקדושה העליונה, אולם לא כל אדם מסוגל
להגיע אל דרגה זו, ודי לו לשאוף להיות "בינוני", כלומר, אדם שומר מצוות, לומד
תורה, ומשתדל לשפר את מידותיו.
יותר מזרמים אחרים בחסידות,
הדגישה תנועת חב"ד את הצורך בלימוד תורה ואת ערכו של השכל בתורת התגלות הנפש
האלוקית שבאדם, מכאן גם שם התנועה: חב"ד הם ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת".
אך חסידי חב"ד גורסים גם שיש
לעבוד את אלוקים בשמחה, בשירה ובריקודים.
חסידי חב"ד מכונים גם "חסידי
לובאוויטש" על שם העיירה שבה קבע ר' דב בר (המוכנה האדמו"ר האמצעי") בנו של ר'
שניאור זלמן, את מושבו לאחר מות אביו.
גם אחריו ישבו תלמידי חב"ד
בלובאוויטש עד שנת 1927, כאשר יצא ר' יוסף יצחק מרוסיה, עשה כמה שנים בלטביה
ובפולין והשתקע בסוף בניו יורק.
כיום מרכז התנועה הוא בברוקלין, (ניו
יורק) , מספר חסידי חב"ד נאמד ברבע מליון איש, ותנועתם היא הגדולה בתנועות
החסידיות.
אף על פי שחסידות חב"ד הסתייגה מן
הציונות המדינית, קיימה תמיד קשר הדוק עם ארץ ישראל ועודדה את חבריה לעלות
אליה, חסידי חב"ד יסדו בחברון ב1820 קהילה אשכנזית, שהתקיימה עד למאורעות 1929.
ב 1949 נוסד מושב העובדים, כפר
חב"ד לא הרחק מלוד, וכיום הוא מרכז התנועה בישראל.
המיוחד לחסידות חב"ד הוא, שאינה
מסתפקת בפעילות בקרב חבריה, אלא משתדלת לעשות נפשות לעקרונות תורתה ולשכנע
יהודים חילוניים לשמור מצוות.
לשם כך מבקרים שליחיה לעיתים
קרובות במוסדות חינוך ובמחנות צבא.
אחד השטחים שבו הייתה חסידות חב"ד
פעילה מאז היווסדה הוא חינוך הנוער היהודי, ולא רק בקרב
חסידי חב"ד הם שיסדו את הישיבות
הראשונות בגרוזיה, ואחר כך הקימו וקיימו במשך זמן רב רשת של בתי ספר בארצות
אפריקה הצפונית.
גם בפעילות למען עליית יהודי
רוסיה לישראל בימינו רב חלקם של חסידי חב"ד.
